העוסקים במדעים (Sience) זוכים בד"כ להסברה והבנה בעת ובעונה אחת בה שוזפות עיניהם משוואות מתמטיות, אולם העוסקים במדעי הרוח (Humanities) (במקרה שלנו אמנות עיצוב ואדריכלות) משתמשים בד"כ בהסברה מילולית ועליהם להבין את השאר מתוך עצמם.
לפיכך על קצה המזלג ההבדל בין המושגים NRC ו wæ ללא שימוש במתמטיקה.
NRC- מספר מתמטי הקובע את תכונת בליעת הקול של שכבת התקרה ( קואופיצינט ).
המספר מדרג את השכיחות האקראית של הנחתת הרעש בחדר הדהוד כאשר מופעל מקור קול ממספר מוקדים בסולם עשרוני של 0 עד 1.( למעמיקים המורפולוגיה והפיסיקה נמצאים גם בתקן האמריקאי ASTM 423), המדידה במעבדה מבטאת ממוצע חשבוני של הקול הנבלע בשלושת רבעי האוקטבה בתדירויות 250 ,500 , 1000, 2000 הרץ.
את התוצאה המתקבלת מעגלים למספר הקרוב ל 0.05. כלומר, אם הממוצע המתמטי המתקבל הוא 0.62 יוצא מכך ש NRC=0.6ואם הממוצע המתמטי המתקבל הוא 0.64 יוצא מכך NRC=0.65
למותר לציין שבמעבדה מבוצעות בדיקות רבות חוזרות ונשנות ובכל בדיקה מתקבלות בד"כ תוצאות שונות התלויות בשינויי טמפרטורה, אפיצות סיבולת והדירות המערכות המחשוביות ומערכות הסאונד, לפיכך אמינות הבודק היא קארדינאלית לתוצאה המפורסמת.
על המתכנן להבין מאוד כי המשקל של אפיון שם המוצר ושם היצרן, גבוה הרבה יותר ובעל ערך רב יותר מהמשקל של אפיון מספרי של מקדמים אקוסטיים שונים.
שיטה אמפירית זו נמצאת בעולם שנים רבות, אך הפופולריות שלה נמצאת בדעיכה מאז הוצגה אלטרנטיבה בשם weightedæ.(למעמיקים תקן EN ISO 11654 בו מתואר כיצד התגברו על החיסרון של חוסר האינדיקציה של התפשטות האנרגיה כנגד התדרים ושיטות ההערכה שפותחו כדי להתגבר על כך.)
weightedæ –מספר מתמטי ( קואופיצינט ) שמדרג בליעת קול משוקללת בחדר הדהוד כאשר מופעל מקור קול ממספר מוקדים בסולם עשרוני של 0 עד 1.
המדידה מבטאת ממוצע חשבוני של הקול הנבלע בשליש אוקטבה (בהתאם לשיטת ההערכה המצוינת ב תקן EN20354 ו/או ISO 354 ).
באריתמטיקה של אינטרפולציה חשבונית ממירים את התוצאות המתקבלות לאוקטבות בתדירות של 250 500 1000 2000 ו 4000 הרץ ( פעולה זו נקראת אלפא P כלומר בליעת רעש פרקטית הודות לתוספת של עוד תדירויות) לאחר מכן מתארים זאת בגרף קווי ומשווים אותו עם גרף סטנדרטי נוסף שמשמש להשוואה.
ואז בודקים את השונות של הגרף הנמדד עם הגרף הסטנדרטי עד שהתוצאות של הממוצע הנע, (pæ ) מתחת לגרף הסטנדרטי קטן או שווה ל 0.1. אח"כ מסמנים קו אנכי בציר של ה 500 הרץ וכל נקודות החיתוך של הגרף הנמדד נלקחות בחשבון כ . pæ.
באמצעות הפעולות המתוארות לעיל ניתן לבטא את הבליעה רק בקפיצות של 0.05 מבלי לעגל את המדידה למספר הקרוב ביותר.( בשיטה הזו מונעים את שקלול השונות שמתקבלת מהדירות המדידה ע"פ השיטה האמריקאית ובכך מונעים כביכול את התיקון שניתן לבצע לתוצאה נמוכה ע"י עיגול כלפי מעלה, כלומר תוצאת מדידה של 0.68 לא יכולה בכלל להתקבל לא כל שכן להיות מעוגלת כלפי מעלה ל 0.7.
יתרה מכך, במידה ובזמן המדידה בחדר הדהוד מקבלים תוצאה גבוהה ב 0.25 או יותר באחת מהתדירויות אז מציינים גם את התדירות שבה התקבלה התוצאה הגבוהה, לדוגמה: ב 250 הרץ מציינים את האות (L )ב 500 או 1000 הרץ מציינים את האות M) )וב 2000 עד 4000 הרץ מציינים את האות H) ) על ידי כך ניתן לדעת בקירוב גדול יותר את התנהגות שכבת התקרה במעבדה.
לסיכום, לפי התקן האמריקאי NRC – מדד ממוצע תדירויות 250 /500/ 1000/ 2000 הרץ ועיגל את הנתון ב 0.05 נקודות כלפי מעלה
החליף אותו לפי רוויזיה בתקן מדד SAA – שמדד ממוצע ב12 שלישים של האוקטבה מ 200 ועד 2500 הרץ ועיגל את הנתון ב 0.01 נקודות כלפי מעלה
לפי התקן האירופאי - הנתון wæ הוא נתון השוואתי.
wæ מודד בשליש אוקטבה ונעזר בעקומת בליעה השוואתית (מחשבת את ממוצע הבליעה כמו NRC במדרגות של 0.05 ובודקת שאין סטייה שלילית בתוצאה מעל 0.01) אם הסכום של הסטייה השלילית עולה על 0.01 מודדים שוב פעם ב 500 הרץ את הבליעה.
בכל תדירות שנמדדה בליעה גבוהה יותר ב 0.25 מהגרף ההשוואתי מציינים זאת באותיות
L - ל 250 הרץ
M – ל500 ו 1000 הרץ
H – ל 2000 ו 4000 הרץ
שמואל צורף הרטף
מנהל חדשנות וקיימות
